רובינו המכריע, לא יוכל להכחיש, חש מספר פעמים בחייו מצב שבו גופו משתתק מפאת כאבים חדים ומפלחים באזורים שונים בגופינו. מדוע זה? לכאורה, ללא סיבה נראית לעין, האדם בריא, אינו נוטל תרופות, אוכל מאוזן, מתעמל, ועדיין סובל, כיצד זה ייתכן?
התשובה פשוטה ומורכבת כאחד. כאשר אני לא מאזין לסימנים שגופי שולח לי ואני ממשיך ומתעלם מהצרכים המיידים שלו זה תמיד יחזור אליי בתחלואה כלשהי, לכאורה בלתי מוסברת.
לדוגמה- בקצב החיים המודרני אסור לנו להיות עייפים. כאשר אני עייף מאד ואני ממשיך ומתעלם מהמסר שאומר לי גופי (מעבר לזה שבמקרים מסויימים עייפות יכולה להוות סכנה אמיתית לי ולסביבתי) באופן מיסתורי ביותר, אני אתחיל לקבל כאביי בטן, כאביי ראש, תפיסות באזור כלשהו, התכווצויות בלתי מוסברות. לרפואה המודרנית פיתרון קסמים- כך משכך והבעיה טופלה. אך לא כך. הסימפטום אולי טופל אך העייפות עדיין קיימת. כלומר הגוף שלנו בסופו של דבר ימצא את דרכו המקורית בהעברת המסר. אם סירבנו להקשיב לו בתחילה, כאשר ניסה לרמוז, הבקשה תהפוך לדרישה מאוחר יותר. דחינו את הבעיה, לא טיפלנו בה.
עלינו ללמוד להקשיב לסימנים העדינים שגופנו משדר לנו ולהיענות להם (גם אם הם דורשים מאיתנו שינויים). רובנו מתעלמים מסימנים אלו ומתפלאים כאשר חשים רע.רובינו עסוקים מידיי בשגרת היום-יום הקדושה והעמוסה ושוכחים לעצור ולהאזין לשידורים שגופנו מייצר עבורנו, ולתת להם מענה מהיר ויעיל, כדי למנוע כאבים חזקים יותר בהמשך.
תחושת רעב\שובע, תחושת כאב עדינה, תחושת עייפות, תפיסות והתכווצויות הן דוגמאות למסרים שהגוף מעביר לנו ואנו באמצעים מאד פשוטים יכולים לפתור אותם ולהימנע ממצבים קיצוניים בהמשך. לא פלא שהרפואה המודרנית כה משגשגת בימינו...
לילדים באופן טבעי קל להתחבר למקום הזה. מתי זה משתנה? בערך מהרגע שבו הם מתחילים להאזין לנו ופחות למסרים של גופם. (דוגמאות כמו: "סיים הכול מהצלחת , יש משפחות שלמות שגוועות שם באפריקה" או "אנו יושבים לאכול עכשיו, אח"כ תהיה רעב לא ישאר לך" וודאי מוכרות לכם). אנחנו מרחיקים אותם מהמקום הטבעי של להאזין לגופם, לצורכיהם המידיים.
הטעות בידינו, ילדים ייתנו ביטוי מידיי לצורכיהם, יאכלו בכמות המספקת מהמזון הנחוץ להם, וידאגו שמישהו יספק להם אותו.
לשמחתנו אנו יכולים ללמוד הרבה מהילדים ומצורת התנהגותם ובנוסף יש לנו יכולת להיות מודעים ולשנות.
הנה דוגמה נוספת למצב שמוכר לרבים מאיתנו-
כאשר אנו בתוך סיטואציה אשר מעוררת בנו רגשות שלייליים ורגשות אלו אינם באים לידי ביטוי חיצוני, הגוף לומד לאגור בתוכו את האנרגיה הזו אשר יוצרת חסימות פיזיות. ככל שאנו ממשיכים לאגור בתוכנו את התחושות הללו ביטוייה החיצוניים יחריפו ויכולים להגיע מאוחר יותר בצורת כאבים כרוניים כגון- כאביי בטן משתקים (קרוהן) , בעיות עיכול, צרידות, בעיות
נשימה, כאביי ראש, ולעיתים אף במחלות חמורות הרבה יותר.
הסיבות להדחקה רבות ומגוונות. חלקנו רוצים להימנע מעימות, לשמר
מערכות יחסים או פשוט לא יודעים להכיל אותן רגשות. חלקנו לא למד אף פעם איך לתת ביטוי לרגשות הללו, חלקנו חושב על מה אחרים יחשבו, חלקנו למדנו לחיות עם התחושה הזו שהיא אפילו לפעמים נוחה מאד ומעדיפים להדחיק את הידע. אבל אז מגיע הרגע של ההתפרצות. האנרגיה הזו שהחזקנו בתוכנו לא יכולה להישאר עוד בצורתה הנוכחית.
זהו הסיפור של הגוף ? הדרך הנוחה ביותר לעשות זאת היא בכאבים אינטנסיביים יותר שמהם לא ניתן להתעלם. או אז אנו סובלים מכל מיני תופעות בלתי מוסברות שצצו באופן מפתיע.
ומה קורה אז?
איכות חיינו יורדת פלאים. המרדף אחריי האושר והעושר, השגרה המקודשת כבר לא שווים את קדושתם, כי הכאב משתק. הגוף הוא מעין בטריה שאם לא נעצור להטעינה, לספק לה את צרכיה האמיתיים, היא לא תוכל להמשיך לשרתינו. פעם, פעמיים, שלוש סירבנו להקשיב, התעלמנו ועכשיו לא נותרה לנו ברירה. עכשיו אנחנו חייבים, הבריאות שלנו היא מעל הכול!
הבשורות הטובות הן שבאמצעים פשוטים ביותר אנחנו יכולים ללמוד ולהתחיל לשנות. זה רק תלוי בנו. החיים הם בומרנג, מה שהתעלמת ממנו אתמול יחזור מחר ובגדול. אסור לנו להדחיק , להתעלם, להגיד אין זמן, זה לא מספיק חשוב. האמת שזה הכי חשוב! נעבור מתגובה ליוזמה. במקום להמשיך ולהיות פסיבי ניקח אחריות על החיים שלנו, על גופנו ונתחיל להקשיב, לעצור, לטפל בבעיה.